אמסלם נ' חברת פלאפון תקשורת בע"מ

פסק דין

בפני תביעה כספית על סך 32,000 ש"ח.

טענות התובעת

התובעת, עורכת דין במקצועה, רכשה מהנתבעת שני מכשירי טלפון מתקדמים, מחשב נייד, מודם תקשורת אלחוטי למחשב ושירותים סלולריים, לצרכי משרדה. עלות הציוד אותו רכשה התובעת נפרסה ל 36 תשלומים חודשיים. כן הוסכם על עלות חודשית קבועה בעבור חבילת תקשורת.

במעמד העסקה התבקשה התובעת לספק אמצעי תשלום. לטענת התובעת, נציגת השירות בדקה במערכת המחשוב ואמרה לה, כי קיים כרטיס אשראי על שמה, מתקופה בה היתה מנויה של הנתבעת, לפני מספר שנים, וכי ניתן לשלם בעבור המכשירים והשירותים הסלולריים באמצעות אותו כרטיס. לטענת התובעת היא לא ידעה באיזה כרטיס מדובר שכן לא השתמשה באותו כרטיס מספר שנים, אך נציגת השירות ומנהלת השירות בדקו הענין ואשרו לה השימוש באותו כרטיס. זאת חרף העובדה שהתובעת לא ידעה פרטי הכרטיס ומבלי שבקשו מהתובעת כלל להזדהות.

לאחר חודשיים התברר לצדדים, כי הכרטיס אשר חויב בגין העסקה שייך לאחיה של התובעת ולא לה והאח אסר על הנתבעת לחייב הכרטיס בגין אותה עסקה. לאור זאת לא היה כל אמצעי תשלום באמצעותו יכלה התובעת לשלם את החשבונות החודשיים בעבור הציוד והשירותים ונוצר חוב כספי שלה כלפי הנתבעת, בגין הציוד והשירותים אותם רכשה.

התובעת בקשה לשלם לנתבעת באמצעות הוראת קבע, אך לטענתה הנתבעת סרבה לקבל תשלום בהוראת קבע וכן דרשה כי תשלם את מלוא היתרה בעבור מכשירי הטלפון והמחשב בתשלום אחד.

בפי התובעת טענות נוספות הנוגעות לחובה לנתבעת: לטענתה, הובטח לה במעמד העסקה, כי התשלום החודשי הכולל בעבור כל אחד ממכשירי הטלפון יעמוד על 100 ש"ח וסך הכל תשלם 300 ש"ח בעבור כל העסקה כתשלום קבוע, אך בפועל התברר לה כי עליה לשלם מדי חודש סכום של כ- 1,000 ש"ח. כן היא טוענת כי הנתבעת דורשת ממנה סכום מופרז ומופקע בעבור שירותי גלישת אינטרנט בחו"ל. בנוסף היא טוענת לכשלים שונים בציוד ובשירותים הסלולריים אותם קבלה.

לטענת התובעת היא היתה מעונינת להגיע עם הנתבעת להסדר לתשלום יתרת חובה, אך הנתבעת סרבה לכך בזדון, על מנת להגדיל את החוב ולנפחו באופן לא הוגן.

עוד טוענת התובעת, כי הנתבעת הפסיקה לספק לה שירותים סלולריים ונתקה את קווי הטלפון שלה באופן חד צדדי עד ששלמה במזומן חלק מהתשלומים, דבר אשר גרם לה לנזקים קשים ופגע במוניטין המקצועי שלה ובשמה הטוב.

בכתב התביעה התיחסה התובעת גם לארוע בחודש יוני 2012, במהלכו הגיעה למרכז שירות של הנתבעת על מנת לשלם חשבון חודשי במזומן. באותו מעמד "הוחרם" מכשיר הטלפון של התובעת על ידי אחד מעובדי הנתבעת למשך מספר שעות, עד שהתחייבה לשלם במזומן גם את החשבון החודשי הבא.

לאור כל אלה, עותרת התובעת לפיצוי בסך 32,0000 ש"ח ולביטול חובה לנתבעת.

טענות הנתבעת

הנתבעת טוענת כטענת סף, כי נגד התובעת קיימים הליכי הוצאה לפועל של חובה כלפי הנתבעת, המתנהלים בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב, תיק 01-50030-13-13, וכי כל טענותיה אמורות לעלות שם במסגרת הליך התנגדות להוצאה לפועל ולא כהליך של תביעה נפרדת.

במישור העובדתי טוענת הנתבעת, כי התובעת היא שמסרה את פרטי כרטיס האשראי של אחיה לצורך התשלום וכי פרטי כרטיס זה הוזנו במערכת עוד בשנת 2006 והיא שבקשה לחייב כרטיס זה לצורך תשלום בעבור השירותים והציוד אותם רכשה.

הנתבעת הכחישה טענותיה של התובעת, כי סרבה לקבל אמצעי תשלום אחר תחת כרטיס האשראי שבוטל וכן כפרה ביתר טענותיה של התובעת ביחס לנזקים אשר נגרמו לה.

דיון והכרעה

ניתן לחלק את התביעה לשני חלקים:

חלק אחד של התביעה הוא בגין נזקים לא ממוניים אשר לטענת התובעת נגרמו לה בשל התנהלותה של הנתבעת, ובהם הפגיעה ביחסיה עם אחיה, הפגיעה במוניטין שלה ובשמה הטוב, נזקים שנגרמו לאחיה בשל חשיפת פרטי האשראי שלו ועוד.

חלקה השני של התביעה הוא למעשה התמודדות של התובעת עם הליכי הגביה אשר ננקטים נגדה. למעשה היא תובעת מעין "סעד הצהרתי", לפיה חובה כלפי הנתבעת בטל, או קטן במידה ניכרת מאשר היא נתבעת לשלם. במישור זה טוענת התובעת כי הובטח לה תשלום חודשי נמוך בהרבה מאשר חויבה בו בפועל, כי הנתבעת סרבה לקבל ממנה אמצעי תשלום חלופי על מנת שחובה יצבור רבית ויתפח, כי חויבה בסכומים מופרזים בגין שירותי גלישה וכי היו תקלות וכשלים בציוד אשר סופק לה ובשירותים אותם קבלה.